יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

על החיים בפריז, הלימודים כתכנית ריאליטי ומתכון לעוגת/ רוגעלך שמרים-אלפחורס




חופש ביום ראשון...איזה כיף!
מצד שני, מוזר מאוד ללמוד תשע שעות ביום שבת, ולא להרגיש בכלל את אווירת השבת שאני רגילה אליה מהארץ.
כמו לכל דבר, גם לפריז יש צדדים חיוביים ושליליים, שהופכים אותה לעיר המיוחדת שהיא.


דבר שאני מאוד אוהבת כאן הוא כמות הכלבים בכל מקום.
כלב זו החיה האהובה עליי (יחד עם דולפין, שלצערי אין כאן), ואני מסוג האנשים שיעצרו ליד כל כלב ברחוב וינהלו איתו שיחות בקול תינוקי תוך כדי ליטוף נמרץ. אמנם, בפריז אי אפשר לעצור ליד כל כלב. מסתובבים כאן אלפי כלבים (יחד עם בעליהם, משוטטים לא תמצאו כאן) לבושים במעילים, מסופרים, מטופחים. הם מקודמים בברכה ברוב בתי הקפה והמסעדות, ויושבים בשקט לצד בעליהם. יש כאן אפילו מלון עם מתקני ספא לכלבים וחנויות שלמות, מספרות ואטרקציות נוספות שמוקדשות רק להם.
דבר שאני פחות אוהבת, הוא העובדה שעוד לא הפנימו כאן שאחרי כלבים צריך לנקות. לא תראו כאן אנשים מסתובבים עם שקיות ומנקים אחרי חברם הטוב, והמדרכות עלולות להוות מסלול מכשולים לא נעים בכלל. כיון שבאוכל עסקינן, לא ארחיב. הבנתם את הפואנטה :)

עוד דבר שאני אוהבת בעיר הוא המטרו.
אני מניחה שרוב הקוראים ביקרו בעיר ומכירים את מערכת המטרו המתקדמת והיעילה, אבל אני באמת מופתעת בכל יום מחדש.
הרכבת מגיעה ממש לכל פינה בעיר, התדירות גבוהה להפליא ולעולם לא חיכיתי יותר מחמש דקות בתחנה.
עם זאת, כבר הספקתי לחוות כמה חוויות לא נעימות, ולעתים משעשעות: באחת הנסיעות, יחד עם אמי (שכבר חזרה לארץ), הרכבת הייתה עמוסה מאוד ולא מצאנו קרון פנוי לעלות אליו. הצפצופים המבשרים על סגירת הדלתות החלו להישמע ואמי החליטה ברגע האחרון לנסות להידחק לאחד הקרונות. אני נדחקתי אחריה, אך לאנשים בקרון לא היה לאן להתקדם והדלתות ממש נסגרו עליי. למזלי, אחד הנוסעים גילה תושייה ולחץ על חתן החירום שפותח את הדלתות.
אל דאגה, אני שלמה ובריאה, וכמזכרת נותר רק סימן כחול, ואמא היסטרית שמאז דאגה שאעלה לפניה תמיד.
במערכת האוטובוסים עוד לא יצא לי להתנסות, אך היה משעשע מאוד לגלות שהצופר של חלק מהם זהה לזה של הרכבת הקלה בירושלים, ובכל פעם שאני שומעת אותו אני מתבלבלת לכמה שניות, מסובבת את הראש ונרגעת.

אני מאוד אוהבת את העובדה שהולכים כאן המון ברגל. זה כנראה עניין של בחירה, ובוודאי לא כולם נוהגים כך. אני חושבת שהעובדה שרוב מי שמסתובב כאן מאוד רזה, מחזקת את ההשערה שלי.
אני החלטתי לאמץ את ההרגל והולכת בכל יום חצי שעה לבית הספר ברגל בבוקר, וחצי שעה חזרה בכל ערב. אני מקווה להצליח להתמיד בכך למרות החורף שילך ויחריף בשבועות הקרובים.
אני פחות אוהבת את העובדה שבגלל כמויות המתוקים שאני נאלצת לטעום בלימודים, כנראה ההליכה הזו לא מספיקה :)

אם כבר דיברנו על לימודים, אספר קצת על השבוע שחלף מאז הפוסט הקודם.
קודם כל, אפתח ואומר שאני מרוצה מאוד מבית הספר, מהמורים המצויינים ומרמת הלימודים.
אנחנו אמנם רק בהתחלה, אך בשל העובדה שמדובר בקורס אינטנסיבי, הציפיות גבוהות, כך שהשפים וצוות ההנהלה לא מקלים עימנו.
השבוע התקיימו חמישה שיעורי הדגמה, וחמישה שיעורים מעשיים. כפי שהסברתי בפוסט הקודם, בכל שיעור הדגמה השף מכין מספר קינוחים/ מאפים, ובשיעור המעשי אנחנו מכינים חלק מהם. בדרך כלל אחד או שניים.
בשיעור המעשי הראשון הכנו עוגיות יהלומים, שהם עוגיות "סבלה" מתובלות במעט קינמון וגרידת תפוז. את שמן הן קיבלו מציפוי הסוכר בו מעטרים את שוליהן, שלאחר האפייה מקנה להן מראה יפה.


בשיעור הראשון, השף היה סלחן יחסית ועבד איתנו שלב אחר שלב.
אציין בהקשר זה, שרוב הסטודנטים בקבוצה שלי הינם חסרי ניסיון בתחום, חלקם אפילו מעולם לא ניסו להכין קינוח בבית.
בתחילה חששתי מכך, אבל שמחתי לגלות שבשל רמת הדרישות הגבוהה, יש גם לי הרבה מה ללמוד. במהלך השיעור מצפים מאיתנו לנקות אחרי כל שלב ושלב, לעבוד מאוד מסודר ולעבור בין שלבי הכנה בצורה מהירה ועם זאת מדויקת. כך, גם אם המתכונים קלים, בתחום ההרגלים לכולנו יש מה לשפר וגם החזקים יותר חשים מאותגרים.
בנוסף, נדהמתי לגלות שגם חסרי הניסיון ביותר בקבוצה מגלים יכולות גבוהות, סבלנות והשקעה, ומקבלים תוצאות מעולות.

בשיעור השני הכנו טארט תפוחים, שהיא העוגה האהובה עליי.
הכנתי עשרות טארטים בחיי, ועם זאת השיעור לא היה קל בכלל. בשיעור הזה הרגשתי לראשונה ממש בתכנית ריאליטי, כשהשף מזרז אותנו כל הזמן ומכריז שכבר היינו צריכים לסיים את השלב הנוכחי ולעבור לשלב הבא. למרות הניסיון להזדרז, הגעתי למסקנה שלרוב עדיף לקחת עוד דקה-שתיים, אבל להשקיע בהכנה, להיזכר בדגשים משיעור ההדגמה, ולקבל תוצאה טובה יותר.
בסופו של דבר הייתי מרוצה מהטארט שלי, אבל בהחלט יש מה לשפר. נודע לנו שבבחינה הסופית נצטרך להניח בצק טארט בתוך רינג, כפי שלימדו אותנו, כך שיש לי תירוץ לתרגל בבית.



הנחת בצק טארט מושלמת שעשה השף בשיעור ההדגמה


הטארטים שהכין השף בשיעור ההדגמה השני, מלמעלה למטה:
טארט תפוחים, טארט טאטן וטארט נורמנדי

טארט התפוחים שלי, מהשיעור המעשי השני
בשיעור השלישי קפצנו מדרגה, והכנו עוגת סנט הונורה (Saint-Honore). זו עוגה המורכבת מבסיס שעשוי מבצק טארט ובצק רבוך (זה המשמש להכנת פחזניות ואקלרים). ממולאת בקרם שנטילי (קצפת, סוכר ווניל), ומעוטרת בפחזניות המודבקות ומצופות בקרמל. באמת עוגה מושלמת. זו עוגה שכוללת מספר שלבי הכנה ודורשת הרבה דיוק וטכניקה בשל זילוף של הפחזניות ושל הקרם. בבית הספר דורשים מאיתנו זילוף עם צנתר בצורת V, שמתקבל יפה מאוד אבל בכלל לא פשוט לביצוע.
בשיעור ההדגמה השף הכין גם עוגת פריז-ברסט (Paris Brest), אותה לא נדרשנו להכין, אך מצורפות תמונות שלה, להנאתכם. זו עוגה העשויה מבצק רבוך וממולאת בקרם פטיסייר-מוסלין (פטיסייר וניל ופרלין אגוזי לוז). הקרם מכיל המון חמאה ולכן ביס קטן מהעוגה מילא אותי, אבל הטעם נפלא.


סנט הונורה שהכין השף

פריז-ברסט שהכין השף
מהסנט הונורה שלי הייתי דיי מרוצה. אצטרך להתאמן על הזילוף, וגם לבשל בפעם הבאה קצת פחות את הקרמל, שאמנם לא נשרף, אבל גם לא היה רחוק מכך. בכל אופן, את העוגה לקחתי הביתה בקופסת פלסטיק, והיא גררה תגובות מצד המון אנשים ברחוב, ששאלו אם העוגה לכבודם. נהג אוטובוס אחד אפילו עצר באמצע הנסיעה, פתח את הדלת וקם ממקומו כדי לבקש אותה ממני. זו הייתה הליכה משעשעת הביתה.
את העוגה טרפנו כקינוח לארוחת שישי, ובנות הדודה שלי היו מאושרות ביותר ממנה :)

הסנט הונורה שלי
השיעור הרביעי והחמישי, התקיימו שניהם בשבת, שהיה יום עמוס מאוד.
בשיעור הרביעי הכנו מדלנים, שהן עוגות קטנות בצורת צדפה, ועוגות אינגליש-קייק. השיעור היה קל יחסית שכן ההכנה הייתה פשוטה.
השיעור החמישי היה מאתגר יותר, ובו הכנו בעצמו בצק עלים של חמישה קיפולים, ממנו הכנו גם עוגיות "אזני פיל" (Palms) וגם מאפים אישיים ממולאים בתפוחים. שניהם יצאו טעימים מאוד, ולמרות שחששתי מהכנת הבצק היא התבררה כלא נוראה בכלל.

אינגליש-קייק שלי


המדלנים שלי

עוגות מבצק עלים, במלית תפוחים (שלי!)

אזני פיל (שלי!)
אני יודעת שכתבתי בפוסט הקודם שמעתה לא ארחיב כל כך על השיעורים, אך קיבלתי מכמה מהקוראים תגובות שמבקשות בדיוק את ההיפך, ולכן אני משתפת יותר בלימודים עצמם.
השבוע מצפה לנו עוד שבוע עמוס, שבו כבר נודע לנו שהדרישות יהיו גבוהות יותר, הן מבחינת המשמעת והן מבחינת רמת השיעורים.

אם כן, אז הגיע הזמן לנצל את מה שנותר מיום החופש היחיד שלי ולצאת קצת לטייל בעיר הקרה.
כמובן שלא לפני שאצייד אתכם במתכון מוצלח.
לא, זה לא מתכון של הקורדון בלו, וגם לא משהו שהכנתי בשבועיים האחרונים. הבית כל כך מלא במתוקים מהלימודים שאני לא מסוגלת לאפות עוד כרגע.
אני קוראת למתכון הזה: "שמרים-אלפחורס". למה?
מדובר במתכון לבצק שמרים שמכיל חלב קוקוס, שמעשיר אותו הן מבחינת הטעם והן מבחינת המרקם שיוצא רך ולא מתייבש מהר. אני אוהבת למלא בריבת חלב ולכן השם.
ניתן להכין מהבצק הן עוגות גדולות והן רוגעלך קטנים. בשני המקרים מפזרים קוקוס גם על המלית. כמובן שאם אינכם אוהבים ריבת חלב, אתם מוזמנים למלא בכל מלית אחרת כגון שוקולד למריחה, נוטלה, מלית קינמון ועוד ועוד.



עוגת/ רוגעלך שמרים-אלפחורס (שתי עוגות בתבנית אינגליש-קייק/ כ-40 רוגעלך קטנים)

לבצק:

500 גר' קמח לבן (3 וחצי כוסות)
כף גדושה שמרים יבשים

100 מ"ל שמן קנולה (1/3 כוס + 2 כפות)
75 גרם סוכר
ביצה
2 חלמונים
כוס נוזל קוקוס
כפית תמצית וניל
קורט מלח
למילוי:
 400 גרם ריבת חלב
 קוקוס טחון (בערך חצי כוס)
להברשה ועיטור:
ביצה טרופה
סוכר גבישי/שומשום

אופן ההכנה:


1. בקערת מיקסר עם וו לישה, מניחים את כל חומרי הבצק, מלבד המלח, ותחילים לעבד. אחרי כשתי דקות מוסיפים את המלח.
מעבדים כ-10 דקות בסה"כ, לקבלת בצק אחיד ומעט דביק. מעבירים את הבצק לקערה מקומחת להתפחה, כשעה-שעה וחצי, עד הכפלת הנפח.
2. מוציאים את האוויר מהבצק שתפח, ומחלקים לשני כדורים שווים.
3. אם רוצים לעצב לעוגה: לוקחים כדור אחד, מרדדים לעלה מלבני בעובי כ-1/2 ס"מ ובאורך של תבנית אינגליש קייק. מורחים ריבת חלב ומפזרים קוקוס.
מגלגלים לרולדה הדוקה, פורסים אותה באמצע ויוצרים בורג משני החצאים.
מניחים בתבנית אינגליש קייק משומנת להתפחה כחצי שעה, להכפלת הנפח.



 אם רוצים ליצור רוגעלך: מרדדים לעלה עגול בעובי כחצי ס"מ. מורחים ריבת חלב ומפזרים קוקוס.
חותכים למשולשים, כמו פיצה, ומגלגלים כל משולש מחלקו הקיצוני הרחב לחלק הפנימי (ראו תמונה).



מניחים את הרוגלעך, במרווחים, בתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה, כשה"שפיץ" כלפי מטה. מתפיחים כחצי שעה להכפלת הנפח.
4. חוזרים על הפעולה שבחרנו (רוגעלך/ עוגה) עם כדור הבצק השני. בינתיים מחממים תנור לחום בינוני.
5. מברישים את העוגות/ רוגעלך שתפחו בביצה טרופה. על הרוגעלך ניתן לפזר סוכר גבישי או שומשום.


6. אפייה: את העוגות אופים כחצי שעה עד שהן שחומות ותפוחות. את הרוגעלך אופים 13-15 דקות עד שמזהיבים ותפוחים.
7. מניחים על רשת לצינון.
8. העוגות/הרוגעלך ישמרו במיטבם, מאוחסנים בטמפרטורת החדר ואטומים היטב, עד יומיים. אם רוצים, ניתן להקפיא (עד חודש) ולהפשיר כשמתחשק (מומלץ בטוסטר אובן, כמה דקות).


















6 תגובות:

  1. דבירוש, קראתי בנשימה עצורה את כל הפוסט, כייף ומעניין לקרוא וגם התמונות יפות! מחכה בכיליון עיניים לפוסט הבא. האנונימית...

    השבמחק
  2. הרוגעלך שמרים-אלפחורס פשוט מעולים נהנתי מכל ביס כדי לכם:)

    השבמחק
    תשובות
    1. מפרגנת שכמוך! מתגעגעת.
      תבואי כבר, איזה כיף יהיה :)

      מחק
  3. Your writing is fantaststic and it's just like being there with you. Can't wait for your next post, pictures and impressions from the city and from your studies.

    השבמחק